בתי הדין לעבודה הוקמו בישראל מכוח חוק בית הדין לעבודה התשכ"ט- 1969. מערכת בתי משפט הוקמה על מנת לתת מענה ממוקד בתחומים של דיני עבודה וזכויות סוציאליות כגון סכסוכים עם מוסד הביטוח הלאומי.

באמצעות הקמת ערכאות שיפוט המתמחות בתחום מסויים של המשפט משיגים הקלה בעומס על הערכאות הכלליות (בתי משפט השלום, המחוזיים) וכן טיפול יעיל יותר בתיקים בתחום בזכות התמקצעות ובקיאות יתר של העוסקים במלאכה בין כתלי בית הדין (מן השופטים דרך עורכי הדין וכלה אף בעובדי המנהלה).
 

הערכאה הראשונה במערכת בתי הדין לעבודה היא בתי דין לעבודה אזוריים. בארץ פרוסים חמישה בתי דין אזוריים לעבודה.

סמכות השיפוט של בתי דין אלה מקבילה לסמכויותיו של בית דין אזורי רגיל (למשל מבחינת גובה סכום פיצוי הנתבע בתיק מסויים) אך, כמובן, התיקים שידונו על ידי ערכאות אלה יהיו אך ורק תיקים שעוסקים בדיני עבודה.

ערכאת הערעור על פסיקת בתי הדין האזוריים לעבודה נקראת בית הדין הארצי לעבודה. בית דין זה ממוקם בירושלים. בבית הדין הארצי לעבודה יתבררו ערעורים על פסיקות בתי הדין לעבודה האזוריים.

אמנם יש מקרים החורגים מתחום סמכותם של בתי הדין האזוריים לעבודה ואז אלה ידונו מלכתחילה ישר בבית הדין הארצי לעבודה. אך עדין בית הדין הארצי לעבודה יהיה תמיד הערכאה העליונה בתיקים בהם הוא דן. דהיינו, איין אפשרות לערער על פסיקות ערכאה זו.

כבכול מקרה בו לא מוקנית האפשרות לערעור בזכות ניתן לעתור כנגד החלטותיו אל בית המשפט העליון בישבו כבג"ץ. עתירה כזו תשמע בבג"ץ רק אם הבסיס לה הוא פסק דין הנראה בלתי סביר באופן מרחיק לכת.

בין נשיא בית הדין הארצי לעבודה לשעבר מנחם גולדברג ונשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק. שורש המחלוקת היה באיזו מידה יש לאפשר פניה לבג"ץ בערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה.

נטייתו של השופט מנחם גולדברג (נשיא בית הדין הארצי לעבודה) הייתה להגביל את הזכות לעבור את בית הדין הארצי ולפנות הלאה לבג"ץ ואילו אהרון ברק (נשיא בית המשפט העליון דאז) פעל להרחיב את סמכויותיו של בג"ץ ודחף לקבל לדיון תיקי ערעור רבים על החלטות בתי הדין הארציים לעבודה.
 

שלא כמו בערכאות השיפוט הכלליות בבתי הדין האזוריים לעבודה, יישבו על כס השיפוט גם שופטים אשר אינם בעלי השכלה משפטית. שופטים אלה ישמשו כנציגי העובדים אשר ימליצו עליהם. שופטים אלה יהיו בעלי ניסיון רב בסכסוכים בתחום העבודה.

ברוב ההליכים האזרחיים בבית דין אזורי לעבודה ישבו בהרכב שלושה שופטים כאשר אחד מהם יהיה שופט מקצועי - הבא מתחום המשפט,  שופט שנבחר על ידי העובדים (בדרך כלל יהיה זה ועד העובדים אשר ימליץ על השופט) בעל ניסיון בתחום יחסי עבודה וסכסוכים שיפטרו במסגרת דיני העבודה, ונציג המעסיקים (שוב בעל ניסיון דומה בתחום) אשר ייצג את עמדתם של המעסיקים.

בבית הדין הארצי לעבודה המשפטים יתבררו בפני הרכב של חמישה שופטים: שלושה שופטים מקצועיים, נציג העובדים ונציג המעסיקים.
 

חוק בתי הדין לעבודה מקנה לבתי משפט אלה סמכות בלעדית לדון בתיקים הנוגעים למשפט העבודה האישי, הקיבוצי והביטחון הסוציאלי.

בתי הדין האזוריים לעבודה ידונו כערכאה ראשונה בנושאים כגון סכסוך ביין צדדים להסכם עבודה קיבוצי, סכסוך ביין שני ארגוני עובדים, או שני ארגוני מעבידים.

בנסיבות מיוחדות ניתן יהיה לערער על פסיקות בית הדין האזורי לבג"ץ.